ידוע שהיהודים שולטים בעולם. ועוד יותר ידוע שהיהודים שולטים בהוליווד. מכאן ניתן להסיק שיש להם כח.
ומה איתי. אני לא יהודי? אין לי עיניים? האין לי ידיים, איברים, צורה, חושים, מאוויים, רגשות? אם תרעילו אותי - לא אמות? ואם תתעללו בי - האם לא אתנקם? ואם תמשיכו להעלות השפלות ולקרוא להם מיוזיקל - האם לא אקיא עצמי למוות?
יש גבול. מישהו צריך להושיב את החברה של גלי ולגלות להם שהם הורסים כל חלקה טובה מהמוניטין העלוב שנשאר למיוזיקל.
כל עוד הם עשו את זה עם מוסיקה בת זמננו - שיבוסם להם, אבל עכשיו הם כבר מערבים הורים.
הנה לפניכם אחד הקטעים הטובים ביותר באחד הסרטים הטובים ביותר שהוא גם אחד המיוזיקלס הגדולים ביותר- מתוך "שיר אשיר בגשם" - Make em laugh
לצערי לא ניתן להטמיע את הקליפ כאן אז צפו בו בקישור הזה ואחר כך חיזרו
וזה מה שעשו השבוע בגלי ליצירת המופת הזו -
זהו שיעור נפלא ב"כיצד להפוך יצירת מופת לסתם קטע שלא ישאיר שום חותם בזכרונך".
הדבר היחיד שנשאר לעשות, מלבד למחות את הדמעות, הוא להתפלל שמתיו ויינר יצטרף לצוות המפואר של הסדרה ואולי בפעם הבאה נוכל לראות את גוינית פאלטרו מבצעת את Summer Time על רקע פלאשבק של הולדת המשיח ריצ'רד וויטמן. זה לא ישקם את מוניטין המיוזיקל, אבל לפחות יהיה מצחיק.
"שיר אשיר בגשם" נוצר כחגיגה עצמית של ארתור פריד, המפיק הגדול של המיוזיקלס. חטיבת המיוזיקלס שפעלה בMGM תחת ניהולו יצרה כמה מהמיוזיקלס הטובים ביותר שהופקו (בינהם יום בניו יורק, אמריקאי בפאריז, פגוש אותי בסנט לואיס, קרון הלהקה ועוד רבים)
בסרט זה הוא קיבץ שירים שכתב לאורך השנים למיוזיקלס שונים וסביבם יצרו את הסיפור. את הסרט ביימו ג'ין קלי וסטנלי דונן (כל אחד מהם ראוי לפוסט משלו וגם יקבל מתישהו)
באיזושהי נקודה במהלך ההפקה פנו לארתור פריד וביקשו שיר מקורי. הם הסבירו שיש צורך בקטע משעשע, משהו בסגנון של Be a clown שקול פורטר כתב ל"הפיראט" (סרט יוצא מן הכלל של וינסנט מינלי- עוד ראוי פוסט). אין בעיה השיב פריד וכתב את Be a clown עם שם אחר. הדמיון המובהק בין השירים לא נסתר מעיני איש אך לאף אחד (כולל קול פורטר עצמו) לא היה האומץ להצביע על כך.
לשם השוואה-
וכך דודו אהרון יכול לישון בשקט. כל מה שהוא עושה פריד עשה טוב יותר.
למה? למה? למה?!
השבמחקאני לא צופה בגלי ולכן אולי אין לי זכות מלאה להביע סלידה עמוקה, אבל וואלה, כל פעם שאני נתקלת בקליפ הוא מזעזע אותי.
כששמעתי שעושים תחייה טלוויזיונית למיוזיקל (שאינה היי סקול מיוזיקל) שמחתי, ואני לחלוטין בעד גילטי פלז'רס כך שלא היה אכפת לי אם זה לא עמוק או אומנותי, אבל למה זה נראה ככה?
כמו... כמו... "השיר שלנו"!
זה לא משנה אם השחקנים בסדר וחלקם אפילו ממש יודעים לשיר ולרקוד, יש משהו נורא עלוב ולא מושך בסיפור הזה.
למה לא לכתוב שירים מקוריים, שיתאימו לדמות ולסיטואציה ולא להפך? זה כל כך מתחנף לקהל.
ולמה לקחת קלאסיקות ולחרב אותן? קודם רוקי הורור ועכשיו את זה?
התירוץ מאחורי זה הוא בוודאי שכך הם מחנכים את הנוער לאהבת מיוזיקלס ושולחים אותם לחפש את המקור, אבל זה משכנע בערך כמו החידוש ל"פסיכו".
כך יוצרים בינונייים מתרצים עצלנות, עליבות ופלגיאט.
בקיצר, פיכס.