בשבע בבוקר עומד אדם מול המראה. מסתכל. מסתכל.
מתסכל.
איך זה קרה?
מתי זה קרה?
איפה הייתי? (ברמי לוי. יש מבצע על רגל קרושה)
בשמונה הוא כבר יושב מול מסך המחשב בעבודה. מתבונן. מתבונן.
מתנוון.
מחר יהיה יותר טוב, אבל עכשיו רק שמונה ורבע. אולי עם קצת מזל יהיה כבר רבע לתשע.
(קצת מזל) רבע לתשע.
מה יהיה?
אני זוכר שפעם רציתי... (חמישה לתשע)
טלפון. בטח. כן. מיד.
עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה.
תשע וחמישה.
רוצה לשמוע בדיחה? (לא) חחחח, נחמד.
תשע ושבע דקות.
ככה זה מרגיש בסלואו מושן?
עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה.
תשע ותשע דקות.
פעם רציתי...
סנדביץ?
תשע ועשר דקות.
תשע ועשר דקות.
תשע ועשר דקות.
היום יום חדש.
תשע ועשר דקות.
תשע ועשר דקות.
תשע ועשר דקות.
יום אחד יהיה תשע ואחת עשרה דקות ואז הכל יהיה טוב יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה