התחלות - ג'ים הנסון (פעם אחרונה לבנתיים, מבטיח)

אני מבטיח שזו הפעם האחרונה לבינתיים שג'ים הנסון יככב פה.
זהו חלק ראשון מתוך "סדרה" (עלק) של פוסטים שיהיו ברובם קטעי ארכיון מתחילת דרכם של אמנים שאני אוהב.
בגלל שג'ים הנסון הספיק בחייו הקצרים גם למות יהיה גם בונוס הספדים.
ועכשיו לקטעים.

הנסון התחיל את דרכו המסחרית בשנת 55 עם סדרה בשם Sam and friends. הסדרה שרצה עד 1961, היתה בנויה מפרקים בני 5 דקות שברובם היו מורכבים מבובות שעשו ליפ סינקים לשירים. אבל היו גם מערכונים. זה אחד הבודדים שנשארו והוא מכיל גם את הבובה היחידה שהמשיכה מסדרה זו עם הנסון - קרמיט 

המערכון המשיך עם הנסון והופיע בגרסה שונה ב-65 בתוכנית של אד סאליבן ולבסוף התגלגל ל3- מערכונים ברחוב סומסום בתחילת שנות ה-70. זה אחד מהם.

תמיד מדהים אותי לחשוב שסדרה כל כך פופולרית שנכנסה לכל בית וצפו בה דורות של ילדים היא כל כך מופרעת בבסיסה. זה כמובן הדבר היפה בכל העניין.

ועכשיו לשיר היומי-

עוד קטע שהופיע כמה פעמים והפך לקלאסיקה היה מאנה מאנה. הוא הופיעה לראשונה ב-69 ברחוב סומסום.

באותה שנה הוא הופיעה גם בתוכניתו של אד סאליבן כשהדמות השרה היא הדמות שתזוהה בהמשך עם השיר.

בשנים שיעברו השיר יבוצע בכמה תוכניות וראייטי בסגנון מאוד דומה. הביצוע הטוב ביותר לטעמי פותח את העונה הראשונה של החבובות:

ב-65 הנסון יצר סרט קצר בשם Time piece בו גם שיחק. הוא ויתר בו על ה-Muppets האהובים עליו כל כך ויצר סרט אקספרימנטאלי ללא בובות אבל עם הרבה סמי הזיה.

HELP

ולפני הסיום - יותר קטע מאמצע הקריירה. מהעונה השנייה של החבובות- אחד הקטעים הכי מצחיקים שאני מכיר




לסיום, קטעי הספד שלאחר מותו. ראשית החבובות ואחריהן קיפי בגרסה האמריקאית מבצעת, תוך כדי שהיא מחניקה דמעות, את "קשה להיות ירוק" של קרמיט לזכרו של הצפרדע שקולו מת עם הנסון.

טוב,

אני, רכיכה שכמותי, אתייפח פה בצד. אתם משוחררים.