חתיכת בוץ מתוחכם

אני מודה. תשאלו אותי על מאיר אריאל, אומר - גאון.

אבל אין לי כל כך כח. כלומר בכל זאת הבן אדם רוצה בסך הכל לנוח אז למה להקשות.

אני מכיר כמובן מצויין את שלושת אלבומיו הראשונים אותם חרשתי בנעורי אבל אי שם ב"זרעי קיץ" נפרדו דרכינו.

גאון נשאר גאון, אבל מרחוק.

השבוע יצא לי לשמוע ברדיו את הביצוע של ברי סחרוף ל"חיית הברזל" מתוך "רישומי פחם בצבע", אלבום המחווה שיצא למאיר אריאל בו אמנים שונים מבצעים את האלבום "רישומי פחם" במלואו.
השיר הזה תפס אותי לא מוכן. זאת התנהגות של שיר? להתנפל עליך כשאינך מוגן באמצע פקק תנועה בפתח תקווה?
לא היתה לי ברירה וקבעתי פגישה עם "רישומי פחם" המקורי. והוא כל כך מקורי. אני לא זוכר מתי בשנים האחרונות צץ לו משום מקום אלבום שלא מתבייש לדרוש ממני יותר משאני דורש מעצמי.
הידידות שלנו עדיין בחיתוליה אבל התאהבתי מחדש במר אריאל. לצערי כבר לא עושים אלבומים כאלה. האמת שגם אז כבר לא עשו.

אז כדי שלא תגידו שלא ידעתם הנה שיר מופלא מתוכו ששמו "הבן אדם אינו אלא"



הבן אדם אינו אלא

הבן אדם אינו אלא
חתיכת בוץ מתוחכם.
כיצד, מהו בוץ?
- עפר ספוג רטיבות.
כך גם הבן-אדם:
עפר הארץ,
שנאמר, כי עפר אתה ומעפר לוקחת -
ספוג כל מיני נוזלים למיניהם.
רק מה, מתוחכם...
תחום ומתוחם
בדופן שעיר וחלק למחצה
אטום וחדיר לסרוגין
ויש לו דמות מסוימת
וצורה משלמת, וזה
מתוחכם... בשביל בוץ
זה מתוחכם, שכן
סתם בוץ, כן, סתם בוץ -
צורה לו.

בוץ שמתיבש, מתפורר -
של אדמות קלות מעצמו.
של אדמות כבדות -
יש גושים שלא תפורר
עם פטיש של חמישה קילו.
אבל אף גוש כזה לא ייקח את עצמו
למסבאה הקרובה ויזמין
כוס מים קרים להדביק, נניח
וקופסת קמח שיפון להריח.
איפה... רק תעבר עליו
עם הדיסקוס ההידראולי-פנאומטי הבי-דיוטי
של שיניצקי, ואתה עושה ממנו
מצע זרעים. מה יש לדבר:
בוץ שמתייבש - מתפורר.

וגם בן אדם שמתייבש מתפורר -
רק מה, מתוחכם...
עטוף ומעוטף, או תחום ומתוחם בתוך ארון,
ונותן את עצמו להמון
חתיכות-בוץ קטנות ומתוחכמות גם הן
(אמנם הרבה פחות, אבל בכל-זאת) -
ועוזב שלד לצחוק אחרון
שנאמר, צוחק מי שצוחק אחרון
ואחרון צוחק רק שלד.
צוחק מי שצוחק, אמר הילד.
ויש לו מצבה, וכתובת,
וזה - מתוחכם...
שכן
סתם בוץ - איזה מצבה יש לו,
איזה כתובת?
אם כן, אמרנו:
הבן אדם אינו אלא
חתיכת בוץ
מתוחכם.