כאשר חברים ואנשים אחרים שאני מנפח להם את השכל על עיבודים והפקה מצליחים להשחיל שאלה בשטף המילים המוטח באזניהם, היא בדרך כלל-
"למה אתה חושב שהפקה ועיבוד הם כל כך חשובים? אם השיר טוב אז הוא טוב".
בגדול הם צודקים אבל בגדול גם מדינת ישראל צודקת.
השיר "I keep a Close watch" של ג'ון קייל היא הדוגמה הכי טובה שאני מכיר כדי להדגים עד כמה החלטות הקשורות בביצוע הם משמעותיות.
השיר יצא לראשונה בהקלטת אולפן בשנת 1975 באלבום Helen of troy. שיר יפה שהולך לאיבוד בעיבוד מנופח.
אולי זו הסיבה שב-82 באלבומו Music for a new society הוא ביצע אותו מחדש. באלבום הכל כך יפה הזה שכולו עיבודים אווריריים, קיבל השיר ביצוע נפלא ההולם את רוח האלבום. אבל ביצוע זה קיבע אותו כחלק בלתי נפרד מהאלבום כולו ולא הבליט אותו כשיר היחודי שהוא.
את הישועה קיבל השיר בדיסק ההופעה המדהים Fragments of a rainy season שיצא ב-92 (הופעה שהיה לי המזל לצפות בה כשהופיע בהיכל התרבות בתל אביב). בהופעה זו, עם פסנתר בלבד, פתאום הכל היה ברור כל כך - מדובר באחד השירים היפים ביותר בעולם.
בכלל, בעיני זהו אלבומו הטוב ביותר של קייל. לבד, מלווה בעיקר בפסנתר ולפעמים בגיטרה, השירים שלו (שפעמים רבות סבלו מהפקה נפוחה) מתגלים בשיא יופים כשהוא מדגים את יכולותיו כמבצע נפלא.
זוהי דוגמא המראה שבשיר זה (לדעתי) ככל שהביצוע הפך פשוט יותר ונקי יותר, כך הוא התגלה כיפה יותר.
המצב כמובן יכול להיות גם הפוך. למשל ב-A day in the life של הביטלס שהעלתי אתמול.
מכיוון שבמהלך הזמן יצאו בבוטלגים ובאנתולוגיה ביצועים בשלבים שונים של השיר ניתן לראות שעל אף שהשיר נפלא גם ברמה הבסיסית ביותר, ההקלטה הסופית על כל מרכיביה הופכת אותו אולי ליצירה המוקלטת המושלמת ביותר ששמעתי.
(אני מניח שכבר הבנתם שאני מכור לביטלס ונוטה להשתמש בקביעות נחרצות ובלתי אחראיות. אני מבטיח להמשיך בכך)
"למה אתה חושב שהפקה ועיבוד הם כל כך חשובים? אם השיר טוב אז הוא טוב".
בגדול הם צודקים אבל בגדול גם מדינת ישראל צודקת.
השיר "I keep a Close watch" של ג'ון קייל היא הדוגמה הכי טובה שאני מכיר כדי להדגים עד כמה החלטות הקשורות בביצוע הם משמעותיות.
השיר יצא לראשונה בהקלטת אולפן בשנת 1975 באלבום Helen of troy. שיר יפה שהולך לאיבוד בעיבוד מנופח.
אולי זו הסיבה שב-82 באלבומו Music for a new society הוא ביצע אותו מחדש. באלבום הכל כך יפה הזה שכולו עיבודים אווריריים, קיבל השיר ביצוע נפלא ההולם את רוח האלבום. אבל ביצוע זה קיבע אותו כחלק בלתי נפרד מהאלבום כולו ולא הבליט אותו כשיר היחודי שהוא.
את הישועה קיבל השיר בדיסק ההופעה המדהים Fragments of a rainy season שיצא ב-92 (הופעה שהיה לי המזל לצפות בה כשהופיע בהיכל התרבות בתל אביב). בהופעה זו, עם פסנתר בלבד, פתאום הכל היה ברור כל כך - מדובר באחד השירים היפים ביותר בעולם.
בכלל, בעיני זהו אלבומו הטוב ביותר של קייל. לבד, מלווה בעיקר בפסנתר ולפעמים בגיטרה, השירים שלו (שפעמים רבות סבלו מהפקה נפוחה) מתגלים בשיא יופים כשהוא מדגים את יכולותיו כמבצע נפלא.
זוהי דוגמא המראה שבשיר זה (לדעתי) ככל שהביצוע הפך פשוט יותר ונקי יותר, כך הוא התגלה כיפה יותר.
המצב כמובן יכול להיות גם הפוך. למשל ב-A day in the life של הביטלס שהעלתי אתמול.
מכיוון שבמהלך הזמן יצאו בבוטלגים ובאנתולוגיה ביצועים בשלבים שונים של השיר ניתן לראות שעל אף שהשיר נפלא גם ברמה הבסיסית ביותר, ההקלטה הסופית על כל מרכיביה הופכת אותו אולי ליצירה המוקלטת המושלמת ביותר ששמעתי.
(אני מניח שכבר הבנתם שאני מכור לביטלס ונוטה להשתמש בקביעות נחרצות ובלתי אחראיות. אני מבטיח להמשיך בכך)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה